We’ve updated our Terms of Use to reflect our new entity name and address. You can review the changes here.
We’ve updated our Terms of Use. You can review the changes here.

ג​ב​ר​, א​ש​ה ו​ה​ו​ו​י​ל​ד​ר​נ​ס

by אריק ברמן

/
1.
לא הצלחתי להתאהב בך בשישית אולי זה הרופא שנעל אותי רגשית 
שיחות על שיחות על הילדות בצל הגירושים ומה שזה עשה לי, טוב שיש את מי להאשים אבל זה עניין של רגש, את בטח תתקשי לא הצלחתי להתאהב בך בשישית לא הצלחתי להתאהב בך בשישית מול החלון שלך בשיחים נחבאתי חרישית ראיתי אור נדלק בו, הייתם זוג צללים מקץ שנה יצאת, כבר לא הייתי שם בין העלים חיכיתי לך לילות, שבועות וחודשים ולא הצלחתי להתאהב בך בשישית ואיך שהסתובבנו עשר פעמים חי מעלות ראית אותי שרוע אלף פעמים מת בלילות לא הצלחתי להתאהב בך בשישית העץ השיר בינתיים את העלים היבשים הכלבה שלך (שפעם לקחתי איתי
להסתובב בעיר גאה שהיא שלך, שאת שלי) מרחרחת אותי בדלת, שוקלת להלשין - לא הצלחתי להתאהב בך בשישית לא הצלחתי להתאהב בך בשישית הבלונדה שפגשתי מסתבר יודעת גם לשיר אבל זה לא מפריע, היא מצחיקה אותי ויש לה זוג שפתיים רך כל-כך שזה לא אנושי את זו שפתחת לי שער עבור אותן נשים לא הצלחתי להתאהב בך בשישית לא הצלחתי להתאהב בך בשישית הרבה זמן כבר קוראת לי אליה הדרך הראשית אני מסתכל קדימה, מרגיש כמעט צעיר 
 מכיר כבר בעל-פה את כל כתובות המדרכה בעיר אשה אני נוסע, אל תקחי את זה אישית - לא הצלחתי להתאהב בך בשישית
2.
עזבנו את הבית יפים וטרופים את עטורה בסרט, אני בזיפים ולא היה כל רמז לסופך הכואב עין תחת עין ולב תחת לב בצל עצי האורן צעדנו שעות עלי הסתיו החמיאו לעורך עד מאד הצעת שנברח יחד, מי היה מסרב? עין תחת עין ולב תחת לב זמן - את תשכחי, אני אסע טיסות תצאנה לנו בזמן את תשמחי, אני אסלח פנים יאירו לנו עם הזמן יום רדף לילה, נפקחנו אליו כביתי לך בָעיר בהולת הזהב ובלי אורי פנייך חדלו לאבהב עין תחת עין ולב תחת לב לפני שנה, זוכרת, ביקשתי את ידך איך לא הבנת כבר אז שאני בעדך? וכך הלכת ממני, עכשיו הזמן לשלם -
 עין תחת עין ולב תחת לב זמן - 
 את תשכחי, אני אסע טיסות תצאנה לנו בזמן את תסלחי, אני אשמח 
פנים יאירו לנו עם הזמן
3.
איזה אושר באי הכמה בבית סבתי הג'וינט על הג'יפ שבקור הניו-יורקי נפלא 
כשאני מסתכל בקמטיי בראי הצדדי שמח להיות רב-החובל בגילי המופלג מרים באה עד והלכה וחזרה והלכה ועכשיו זה סופי ומוחלט והשער נסגר הנווד שבנה בעבר בידיו ממלכה יוצא באותן הידיים לחפור לו נהר כל הבית מלא ברוחות של האב והבת והנכד מלא זכרונות כמו תיבה נעולה שאם מגניבים בחריץ המפתח מבט אפשר לגלות איזשהו זוהר עטוף אפלה אחותה היפה מציירת חכם את הים הוא מגיע כבר עד בהונות הדלתות של ביתה על הקיר הפצוע מדגל נשענת מרים ועיניה סוכרות נחלי צער מימי ילדותה אז הג'יפ כבר חונה תחת עץ מקולף וחרוץ מרגיש איתו טוב ואפילו מתחיל להיקשר מרים שתמיד מראיווה את קרבייה לחוץ עזרה לי עם זה, היא לא יכולה לשקר
4.
היי רות איך עובר לך החורף בלעדיי?
 עוד האיש שלך נוסע לשלושה שבועות נוסע וחוזר תמיד לזרועותייך? 
 הוא יודע שאהבתי כנה, שמח בשבילכם ואנסה לחזור בזמן לחתונה היי רות כאן הכל קורה כמו שתוכנן - כלום לא מתוכנן, הטעויות נהדרות במיוחד בעונה הזאת של השנה כשעצוב לי אני כותב מנגינה שמחה כשטוב לפעמים כותב מכתב למשפחה מאז אותו יום שהיה ברור אני לא חושב שום דבר אסור שמח בך ככה כמו שאת בשבילי אהבה כזו לא תלויה בדבר כשבכית בשדה הלב שלי נשבר ובאיזשהו אופן את הראשונה שלי היי רות את אמרת שאני עוד לא מוכן אני חושב על זה הרבה איך לפעמים אנ'לא רואה את מה שלכולם מאד מובן אבל איזה עוד מרחק עלי לגחון 
עד שגם אני אדע לנחש אשה נכון? היי רות מה יהיה לי להציע לה? אני רואה את עמוס שלך עומד איתן
 ואני כל-כך רחוק מלהיות סלע אולי בקצה הכביש הראשי הזה אוכל גם אני להיות למישהי מישהו כזה מאז אותו יום שהיה ברור אני לא חושב שום דבר אסור שמח בך ככה כמו שאת בשבילי אהבה כזו לא תלויה בדבר כשבכית בשדה הלב שלי נשבר ובאיזשהו אופן את הראשונה שלי
5.
אין לי חשק לצאת מהחדר במלון אוקטובר ורואים מהחלון - קבוצה של איכרים חורשת את הכפר שורת מכוניות שישנות עד מאוחר איך הייתי מת לישון אבל גם אני איכר 
העצות העירומות חושפות את ערוותן מהחורף אף אחד לא מחוסן אני ארד לרחוב לדון על התנאים כל אחת צריכה חבר במינוס ארבעים אז אפילו פרנהייט וצלזיוס חבוקים במצעים קראתי הבוקר את דברי המבקר לא יכול שלא להסכים עם הטעות תקשיב טוב ילד, אתה רוצה הרבה יותר? תהיה מוכן לעזוב את קצה החוט של הבלון שמתרומם אל השמיים, תראה איך שהוא לוקח לך את העיניים, אתה לא תראה אותן יותר שוב יש תמרה שתשמח הערב להיפגש אומרת "תישאר עוד יום כי יש מסיבה של תחפושות במקלט של הבניין" שהחבר'ה מדליקים ושחסר להם מניין (היא יפה מאד אבל אין בינינו שום עניין) קראתי הבוקר את דברי המבקר לא יכול שלא להסכים עם הטעות תקשיב טוב ילד, אתה רוצה הרבה יותר?
 תהיה מוכן לעזוב את שדה התות על המטוס שמתרומם אל השמיים תראה איך שהוא
 לוקח לך את העיניים, אתה לא תראה אותן יותר שוב רק דברים פשוטים מעסיקים אותי היום -
 מגפיים, צעיפים ומטריות בהתחשב בזה שהם הולכים למות בני-אדם לוקחים מאד ללב וברצינות לא יכולים שלא להסכים עם הטעות קראתי הבוקר את דברי המבקר לא יכול שלא להסכים עם הטעות תקשיב טוב ילד, אתה רוצה הרבה יותר? תהיה מוכן לעזוב את שדה התות על המטוס שמתרומם אל השמיים תראה איך שהוא 
לוקח לך את העיניים, אתה לא תראה אותן יותר שוב
6.
אין לי נערה להתגעגע אל אין לי שיגרה לטרוק ולקלל אין לי חבר'ה לנסוע עם אין לי תוכנית מגירה באם רק מיכל שבע ולב גווע ברעב לאהבה אין לי בית חם לחזור אל אין לי ילדה קטנה (שהיא שלי) לגדל אין לי עבר להתחרט על אין לי פסגה של הר להשתלט על רק עט נובע ולב גווע ברעב לאהבה אין לי אל להתפלל אל אין לי מנהיג לשאת עיני אל אין לי דגל להתנפנף בו אין לי נבואת זעם לטפטף פה רק גורל תובע ולב גווע ברעב לאהבה
7.
רס"ן נידל חסן ירה באיימי ובמייקל ובארון ובג'סטין ובפרדריק ובגרנט באדווראדו, בפרנצ'סקה, בקאם-שיונג ובראסל בג'ון, בחואניטה ראמן ובג'ייסון האנט בחצרות דגלים יורדים אלי מותניי התורן הכמרים רצים בבאר עם הגרביים הלבנות נורות החג חובקות כבר את שדרת עצי האורן מחלון בית-ספר-יום-ראשון עולה צחוק הבנות רס"ן נידל חסן נולד תינוק ירוק עיניים למהגרים אל לב ורג'ינייה בסוף שנות השישים הם באו במטוס מצפון-מזרח ירושלים רצו לתת לבנם תנאי גידול פחות קשים עבדו במסבאה קטנה בשוק האיכרים חסכו די כסף כדי שיסיים את התיכון אביו פתח מכולת ואסף את הפירורים אמו בישלה במסעדה ברוח הים-התיכון רס"ן נידל חסן חלם תמיד להיות רופא אבל לא היה לו כסף להדביק את השיטה הלך והתגייס אל הצבא, חתם חוזה הוריו לא אהבו את זה אבל הוא לא נרתע למד קשה, סיים תואר ראשון בביולוגיה המשיך ללימודי הרפואה כמו שנהוג סיים אותם, בחר להתמחות בפסיכולוגיה גמר את זה יפה, היה בין מצטייני החוג רס"ן נידל חסן היה אדם רגיש לאללה חבריו קראו לו ה"גלדיאטור הנדיב” היתה לו גם ציפור קטנה, הוא לפעמים לעס לה
 את האוכל והרשה לה לנקר הישר מפיו כשחלתה טיפל בה עד שגססה וזהו חפר לה קבר וטמן אותה עמוק בחול שלושת חודשים שהתאבל עליה והוא עדיין מבקר שם כל עת שהוא יכול רווק נידל חסן ביקש לו מישהי כמוהו אשה מבית טוב, כדי שיקימו משפחה אבל הנסיונות שלו כולם עלו בתוהו נרדם מול הטלוויזיה בלילות בלי אף-אחת בינתיים הצבא דאג יפה להשתמש בו והוא תפס את מקומו והשתכר היטב הנערות ראו בד"ר דבר מה להתבקש בו אך הוא לא מצא מקלט לשבות שם את הלב רס"ן נידל חסן קיבל את מות הוריו בקושי בלי אשה וילדים זה לא סיפור פשוט חיפש מקום לחזור אליו עד שכתבי הקודש הבטיחו לחכות לו שם תמיד לכשישוב מפעם ביום זה מהר מאד הפך לפעמיים מפעמיים לשלוש, לארבע וחמש בתקרת בית התפילה יש צוהר לשמיים דרכו הקול הופך לאור לכל המבקש קב"ן נידל חסן טיפל יפה יפה באלו החוזרים שבורים מקו עירק-אפגניסטן מלאים בסיפורים היו על כל מיני כאלו ש"עושים שם כך וככה ואל תשאל חסן" הוא הקשיב ומשהו בו החל להתנפח איזה וריד או אגו או השד יודע מה איש אז לא ניחש שהוא יבער ויתלקח ואיזה שדה קוצים יש שם מעבר לחומה רס"ן נידל חסן נכנס יום אחד לאוטו מצא על המושב חיתול עליו כתוב באש קרא באותיות האנגליות ראה כי לא טוב: "הנה השביס שלך, רוכב גמלים טיפש" אחר-כך באו עוד טרדות, פשעים ללא אליבי חסן החל לקלוט שמשהו לא כשורה ביקש להשתחרר, אמרו לו "לא כל-כך מהר 
חביבי 7 שנים אתה חייב לנו בחזרה" רס"ן נידל חסן יצא, בחוץ עדיין חושך מדירתו המזדקנת אל פתח המסגד נשא תפילה אל אלוהיו הגדול כמו ש הוא עושה כל בוקר והמשיך אל המשרד הגיע לבסיס, ידע שאין ממש כבר טעם לכל החפצים שלו וחילק לכל מכר ביקש סליחה ממישהו על משהו מפעם "אני נוסע לטייל" אמר, "ולא אבוא מחר" רס"ן נידל חסן ירה באיימי ובמייקל ובארון ובג'סטין ובפרדריק ובגרנט באדווראדו, בפרנצ'סקה, בקאם-שיונג ובראסל בג'ון, בחואניטה ראמן ובג'ייסון האנט בחצרות דגלים יורדים אלי מותניי התורן הכמרים רצים בבאר עם הגרביים הלבנות נורות החג חובקות כבר את שדרת עצי האורן מחלון בית-ספר-יום-ראשון עולה צחוק הבנות
8.
התאו באורווה, תקוע בפרבר נידח באילינוי, מת לנסוע מכאן כבר מרים כתבה מכתב, יש לה מישהו עכשיו לי אין אף-אחת ולא היתה לי בעבר פצוע באורווה, היתה לנו אהבה, אמרתי "תזדקני איתי”, היא ענתה לי "כבר?” חציתי את הנהר, מחקתי את המספר לי אין אף-אחת ולא תהיה לי בעבר זוכר את אבי מביא רכבת בחורות הביתה זוכר אותי לא מבין - למה זה הולך כל-כך קשה? אצלי זה יהיה אחרת, אתה שומע אבא? לי זה יהיה אחרת, יהיה לי בית חם, אוהב! אני הולך לחזור לצרור עיניים מתלהב
9.
יפה על אגם הסופיריור בזריחה הייתי יכול להתעורר כאן שנים קפוא מבחוץ ובוער מבפנים אני אמשיך למצוא עד שאני אחפש לשמחתי כל מה שקיויתי לו, לא קרה לא הבית בכפר עם כסא הנדנדה לא מלכות השמיים, רק אמת בודדה - אני אמשיך למצוא עד שאני אחפש מאז שהגיע הכסף הכל נהרס אני הולך לשרוף אותו על בתי-מלון ויין ודלק ועיניים כחולות אני אמשיך למצוא עד שאני אחפש את שואלת למה עזבתי באמצע הכל כבר הייתי לעיר כנמר לכלובו ופסקו מלשיר לי מנקי הרחובות אני אמשיך למצוא עד שאני אחפש לפעמים אני רואה את הגורל שלי חד וברור - חומק מזרועות האשה הנכונה אל רגלי המילה המדוייקת אני אמשיך למצוא עד שאני אחפש אני נוסע לפארגו, לא איבדתי שם שום דבר אבל אומרים שיש שמה אוכל טוב וזה נשמע כמו מקום ששווה לעזוב אני אמשיך למצוא עד שאני אחפש אני אמשיך למצוא עד שאני אאבד
10.
הזדמנות דופקת בדלת ואת לא לבושה שאלתי אותך פעמיים - מה הכיוון?
 מסתתרת בכובע הפסים ומסמיקה מבושה נושפת אוויר חם לתוך השרוול רוזה ג'ייקובס אל תתני לה לחלוף הזדמנות דופקת בדלת ואת לוקחת את הזמן נשארו לנו יחד בקושי עשרים וארבע שעות מחבקת את ספרי הלימוד בבית קפה הקטן הם יהיו שם גם מחר, אבל אנחנו כבר לא רוזה ג'ייקובס אל תתני לה לחלוף הזדמנות דופקת בדלת ופונה כבר לסוב לאחור השותפה שלך ממהרת לפתוח לה מגישה לי תה קוריאני, מנמנמת את האור רוזה אל תזרקי אותי לחדר שלה רוזה ג'ייקובס אל תתני לה לחלוף
11.
ג'ון סמית' בן 44, מטר שישים, גרוש בשנית עם שלושה בנים (ואולי גם בת אחת) אמו נהרגה בתאונת דרכים 
 הוא ישב בכסא התינוק עם אחיו שנה אחרי איבד גם את אביו למחלה בן 4 וחצי וכבר לבד בעולם התחתן כשהיה בן 16 וחצי, ארוסתו 15 עמדו בחופה עם הוריה וחצי הריון מצא עבודה, 12 דולר לשעה לש את הבצק, טאטא את המפעל יום אחד הרגיש לא טוב, חזר הביתה מוקדם מצא איזה מישהו אחר רדום לידה טען את הרובה, שחרר את הניצרה ראה אותם מזיעים, ידע -הם עושים את עצמם נכנס לאוטו ישב ובכה שם שעה מתא הטלפון התקשר אל הצבא "מתי אתה רוצה להתחיל?” 
 "אתמול" הוא נשבר רכבות המשא צופרות לנו מחוץ למלון אולי הוא ייסע לפגוש את הילד שלו עם דודג' 75' החונה ליד הכנסייה יש לו 15 שעות נסיעה מחר עד לאיידהו ג'ון סמית' כבר 3 פעמים 
 היה אלוף העולם במרוצי סוסים מקצוע קשה, הוא אומר, אתה כל הזמן בדרכים את בנו החייל לא ראה כבר עשור עכשיו הוא שואל אותי מה עליו לעשות - הוא הוזמן אליהם לארוחת ערב חג המולד מת להגיע הביתה, איפה שזה לא יהיה את אשתו השנייה הוא עדיין אוהב אבל היא לא הסתדרה עם חייו כרוכב ושמה לו אולטימטום בלתי נסבל: "זה או אנחנו, ג'ון, או הסוסים” אמרה "הילדה קוראת למנקה הרוסי - אבא” חשב על זה רגע, סגר את הדלת ונסע היום הוא מודה - "הייתי צריך להישאר" הוא רוצה להתרסק אצלי על הרצפה מציע לשלם על החדר ועל הארוחה אני לא בא לי לישון עם עין אחת פקוחה 
אבל אין לו מקום אחר והעיירה שכוחה והסוס האחד שהיה כאן ברח אל העיר הסמוכה רכבות המשא צופרות לנו מחוץ למלון מחר הוא ייסע לפגוש את הילד שלו עם דודג' 75' החונה ליד הכנסייה יש לו 15 שעות נסיעה מחר עד לאיידהו
12.
חבל שאת לא כאן איתי כדי לראות - האוויר והמים קפואים על העמק 
על בקתות עץ השלג נשפך ונוזל לגגות והשמש נושק לפסגות חבל שאת לא כאן איתי כדי לראות -
 הפנים על האבן, מסילות הרכבת הרוח נושבת בג'ינס, במעיל, לריאות והחופש על המטבעות את היית נפקחת לידי במלון היינו בוהים יחד ביופי - אני בשלך ואת בזה שבחלון חבל שאת לא כאן איתי כדי לראות - הצבאים על הדרך, הפר התלוי מלסתו האיכר החוצה את הכביש עם מרעו מנסה לצלם בלי לרעוד את היית נפקחת לידי במלון היינו בוהים יחד ביופי - אני בשלך ואת בזה שבחלון אבל איזה מזל שאת לא כאן - הייתי נאמן לך, הייתי מסתפק בך הייתי מסתפק בך כל היום, שוב ושוב,שוב ועוד רק חבל שאת לא כאן לראות חבל שאת לא כאן איתי כדי לראות - איך אני מסתדר עם הרחוב והלילה עם רוזה וסו, בלעדייך ובלי בעיות וגודל בשבילנו כל יום
13.
הגעתי לאן שהגעתי וטוב לי כאן אולי אשאר כבר לכמה ימים הפנים צעירות, המלון לא יקר והנוף הררי ומושלג וחמים הגעתי לאן שהגעתי וזה חודש כבר במפה מסומן המסלול בכחול מהקומה הגבוהה מביט על העבר ואני שמח ורגוע ושלם עם הכל אין בי כעס על פעם, על חץ שנורה כמו מילה מרושעת או איזו שורה שכתב או חשב מישהו טוב משהו רע אהבתי לנצח עם היד הקשורה הגעתי לאן שהגעתי ולא במקרה והיום זה ברור לי כמו לילה, כמו מים, כמו שיר אני עוד לא בטוח מי זה, אבל כשהוא קורא לי לא נותר אלא רק להמשיך להקשיב אין בי כעס על פעם, על חץ שנורה על מילה מרושעת או איזו שורה שכתב או חשב מישהו טוב משהו רע אהבתי לנצח עם היד הקשורה אין בי כעס על פעם, על זה שהלבין 
 את פני ושיסה בי את זוג הכלבים ליבי על שלושתם, הם היו רעבים אהבתי לנצח מעט מול רביםּ
14.
שביל טיפות מים על החלון כל מה שחסר לי זו את רחוק מהבית, בבית-המלון כל מה שחסר לי זו את בר הלובי ריק מאנשים הגשם מנקה את הכבישים שותה, מוסיף שורה לאיזה שיר שיושיב אותך לידי 
שיערי פרוע כמו בתיכון כל מה שחסר לי זו את
 סך-הכל אני בכיוון הנכון כל מה שחסר לי זו את בר הלובי ריק מאנשים הגשם מנקה את הכבישים שותה, מוסיף שורה לאיזה שיר שיושיב אותך, באר הלובי ריק מאנשים שותה, מוסיף שורה, מוריד שורה לאיזה שיר שיושיב אותך לידי
15.
ואיש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית הרוזן מספר "היא עבדה על זה כל יום השלשום ויום האתמול פרסה את הצלי המובחר שהאומנת קצבה אפילו את הלחם היא אפתה בעצמה!” ואיש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית סביב השולחן גדושי צלחות, הריח בסדר, הטעם פחות מוסיפים קצת מלח, קצת פלפל, הרבה אהבה ושוטפים הכל עם כוס מים אל הקיבה ואיש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית היא עוד לא מתיישבת, עסוקה במטבח, מורה למשרתת ככה וכך דואגת מאד שלאיש שום דבר לא יחסר ותיכף גם היא תצטרף אל שוק הבשר והערב יורד והלילה מחשיך קערות החרס גדושות בתבשיל ברור לכולנו - יבוא רגע והיא תתשאל אחד קם לסבון, אחר לטלפן אחרת יוצאת רגע כדי לעשן
 פתאום זה רק הרוזן ואני והאל ואיש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית מחליפים מבטים להבין איך ומה, למצוא צרת רבים לחצי נחמה מדברים על השלג, על הכדור, על החדשות כל דבר רק לא להסתבך בלשון ואיש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית כל אחד נוקט בשיטה משלו - מי בבליעה פחדנית בלי ללעוס מי חותכת הכל לקטן-קטן והרבה מי מגניב חתיכה לחתולה בהיחבא ואיש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית היא נכנסת קורנת ועוד לא רואה שמשהו בחדר לא כשורה הרוזן מוזג לה נתח נדיב וגבה קומה ואת הלחם שהיא אפתה בעצמה והערב יורד והלילה מחשיך קערות החרס גדושות בתבשיל ברור לכולנו - יבוא רגע והיא תתשאל אחד קם לסבון, אחר לטלפן אחרת יוצאת רגע כדי לעשן פתאום זה רק הרוזן ואני והאל והערב יורד והלילה מחשיך, 
 קערות החרס גדושות בתבשיל ברור לכולנו - יבוא רגע והיא תתשאל בכה הסבון, נטרק המטלפן 
האחרת חוזרת סיימה לעשן כולם ישובים עכשיו אל השולחן עם האל ואיש אינו מלין על תבשילה של הדוכסית מקרבת לאט את המזלג העמוס זוגות העיניים בחוסר נימוס
בוהות בפניה, גוועות לאיזו בשורה היא טועמת ואומרת - אוי זה ואיום ונורא
16.
הבדידות גובה ממני מחיר כבד מאד וקו אופקי על הקיר גומר להיחרט אצלי בראש כבר החלה שאגת הפעמון הנזק נעשה ואין טעם להתחרט אני יודע שהכל יכול להשתנות עם כל פנייה, כל שנייה שלישית, כל רגע - משק כנפי פרפר ברישיקש, סופת שלגים בברלין תפילת נערה בסמטאות ירושלים, נס בנהר בלאס-ווגאס יעיפו אותי אל חדרה החם של איזו קימברלי עוד שיחה מטושטשת עם שיכור על הבאר במצבי זה קצת קצת יותר טוב מכלום הבל פיו בוקע דרך שיני העכבר וזוג האישונים שלו מושחר וחלול אני יודע שהכל יכול להשתנות עם כל פנייה, כל שנייה שלישית, כל רגע - משק כנפי פרפר ברישיקש, סופת שלגים בברלין תפילת נערה בסמטאות ירושלים, נס בנהר בלאס-ווגאס יעיפו אותי אל חדרה החם של איזו קימברלי נכנס למכונית, שומט את המצח על ההגה חושב - מתי לעזאזל כבר יהיה אתמול? הלילה עצוב ומדברי ומייאש כמו הנגב ולא שיערתי כמה תחסר לי כתף עמוס אני יודע שהכל יכול להשתנות עם כל פנייה, כל שנייה שלישית, כל רגע - משק כנפי פרפר ברישיקש, סופת שלגים בברלין תפילת נערה בסמטאות ירושלים, נס בנהר בלאס-ווגאס יעיפו אותי אל חדרה החם של איזו קימברלי ויפזרו את העננים משמי הבתולה שלי
17.
בבית של טום וג'ודי באמצע הלילה זוג אלכוהוליסטים בני חמישים כזה קימברלי לקחה אותי אל הקומה למעלה המבטא הדרומי הכבד שלה עושה לי את זה בחדר היא מורידה את הצעיף הטקסני את הכפפות, את המעיל ואת מגפי הבוקרים יושבים על המיטה עם סדרת רישומים של מודליאני אני מרפרף וחושב איך היא נראית בבקרים טום מתלהב כל הזמן בקול רם ושמח הוא קורא לי "אי" ומוזג לי עוד שוט של פרנו אני עוד צריך לנהוג אבל לא מתווכח רובה הציידים על הקיר מכחכח בגרונו ג'ודי יפה, אמרתי לה, היא הסמיקה אבל עכשיו המבט שלה כלוא ומפוחד לא ראיתי אותה לפני שהזריקה אני מנסה להיכנס אבל אין אף-אחד בבית של טום וג'ודי בהרים של סאן וואלי הם עושים קוקאין ובולעים פטריות בחדר האמבטיה קימברלי מגניבה לי
 משהו לכיס ומשהו ישר אל הריאות. טום מכין את הפסנתר, ומאיץ בי לשבת "נגן לנו משהו אי, נגן איזה משהו!” אני מתחמק כי אני לא רוצה לאכזב את קימברלי שסיפרתי לה שאני איזה משהו ג'ודי מצאה את השיר שהיא הכי אוהבת וכולנו חבוקים במעגל ליד האח הנעים רוקדים ושרים ורוקדים והרוח נושבת - "תמיד תסתכל על הצד החיובי בחיים" מתיישב על הפסנתר, ידי כבר לא רועדת "נגן לנו איזה משהו, נגן איזה משהו אי!” ג'ודי בקונגוס, טום מנצח קימברלי רוקדת אני נכנס למכונית, מופתע לצאת משם בחיים
18.
על הדשא הלח במורד הנהר, אני רץ לבוש רק בתחתונים אין כאן איש מלבדי בכל השדה! בקצה השני, במוצב על ההר איכר משקיף על חוות התנינים, הוא לא אכפת ממני ולי זה מסתדר העצים הגבוהים מתלחשים ביניהם, אולי בכלל הם צוחקים עלי אין שום בעיה עם זה, אני צוחק עלי גם. מטפס בזריזות של סנאי אליהם משליך מענפם את נעליי, קוטף חופן פירות ורץ לדגדג את האגם אמרו לי "לך תשתכר, זה הרבה יותר זול, אולי תיקח איזה משהו לעשן" אבל את הריח הזה של הפטל המתוק בחיים לא הייתי מדמיין ברחוב ההוא שכתבו עליו ת'שיר, מפלס את דרכי בין מעילים אף אחד לא מכיר אותי וגם אני כמותם. אף אחד שלי לא מצליח להפשיר שיניי כמו מטרונום על רטלין, מים חודרים למגפיים, כדאי שאסדר אותם בפינה הקרובה מחכה לי תחתית, שם תהיה לי דקה להתחמם לנער את המטריה כמו כלבלב מטופטף. בזנב שלה תהיה יציאה אליטיסית יארוב לי בה הכפור הזועם, בו זרה תתנחם בחומו של זר משופשף אמרו לי "תקנה אדמה, זה יותר משתלם, חבל, כל מה שבנית ייטמן!" אבל קור כזה שמקפיא את המחשבות בחיים לא הייתי מדמיין אחת בשם קוריס תפסה איתי טרמפ, שאלה "לאן אתה מכאן?” מה לעזאזל היא עושה בחור כזה בלי אוטו? היה לה בחור שאיזה יום 
 כנראה לקח סיבוב אחד מסוכן. עכשיו היא מחפשת אצלי מקום לקבור אותו מסתובבת איתי כבר שבוע כמעט, לפעמים אני נותן לה לנהוג אין לה רשיון, היא לא באמת צריכה. מהארץ שולחים לי ברכת ט”ו בשבט 
אני מסביר לה איך נהוג לחגוג, אחר-כך ממציאים עוד חג מתחת לשמיכה אמרו לי "תעצום את העיניים, תישאר פה קרוב, חבל על השפה שלך מן" אבל סיפור אהבה תלת-לשוני כזה בחיים לא הייתי מדמיין אמרו לי "לך תשתכר, זה הרבה יותר זול, אולי תיקח איזה משהו לעשן" אבל סיפור אהבה כזה בחיים לא הייתי מדמיין
19.
החארות לא עשו לי שום הנחות - האזיקים, הפישוקים שלילת המפתחות, והעיפו אותי לכל הרוחות מקולומביה הבריטית בחושך, בשלג, התחלתי לצעוד לבד 30 קילומטר לעיר הקרובה עם תיק וגיטרה וחטא הגאווה, עד שראיתי - שריף אחד עבר שם בעמק, אסף אותי לניידת שלו זה חג המולד ונס כד השמן, שאלוהים יברך אותו הוריד אותי, נשארו להם שלושה חדרים, הם רצו 100 דולר 
 היו לי 20. יצאתי, נכנסתי לבאר השיכורים הקרוב הזמנתי לי בירה, חשבתי שוב שוב על הגבול המוזר שבין טיפשות וגאונות ומיהרתי לקנות כובע של סנטה בחנות המזכרות מצאתי חצר עם צלב על השלט, חבשתי אותו בדרכי אל המפתן נקשתי חלש, הם פתחו את הדלת, שאלוהים יברך אותם שעה אחר-כך חמקתי מהחלון, חזרתי לבאר לא הצלחתי לישון היה שם ערב קריוקי, שתיתי המון ואחת הזמינה אותי לגשת רקדנו ואיזה קאובוי התחיל לקנא, הצמיד אל הגב שלי את הקנה כששרתי כנה מלא כאב על "נשות יום הגשם. ”תוך כמה שניות 
קפצו עליו שניים, אחת הגניבה אותי מהמטבח לסמטה ברחתי משם צועק אל השמיים - שאלוהים יברך אותה נכנסתי דרך הגראג' על הבהונות, שוכב על המיטה 
 מדפדף תחנות, נזכר איך הפשיטו אותי הבני-זונות זחוחים מעונג אישוניי מרצדים לכאן ולכאן, מישו לאופרה לטניס שולחן בסוף נכנעתי ובלעתי כדור אחד וחצי של קלונקס נרדמתי מיד, בבוקר יצאתי מוקדם לשדה וקטפתי פרחים צירפתי מכתב תודה בו כתבתי - שאלוהים יברך אתכם שכנעתי נהג משאית מקומי שיגרור לי את האוטו 
מהגבול הדרומי, נתתי לו את השעון שנתנה לי אמי ואת הטבעת הוא הסכים ולחץ לי חזק את היד חיכיתי עד שישוב על המדרכה 
 ליד המלון, חושב פתאום - אולי הוא עבד עלי, הייתי צריך לדעת...
 אבל אז מרחוק פתאום הוא הופיע כמו מלאך העולה מעמק הבכא חיבקתי אותו, הצבעתי אל הרקיע - שאלוהים יברך אותך! עצרתי לרגע בתחנת הדלק, ממלא את המיכל וקפה זוועתי הדלקתי את הרדיו, צוחק אל השלג: שאלוהים יברך אותי
20.
אמא 
יצאתי מהכלא, עכשיו אני חופשי והם אינם רודפים עוד אחרי חציתי את הגבול הלבן שבראשי רק כדי להרגיש שאני חי אז עכשיו אני נוסע כאן בארץ רחוקה זוכר כל הזמן שאת דואגת לשלומי רציתי שתדעי שאין מקום לדאגה - אני כותב ואלוהים יושב אוחז בהגה במקומי 


אמא יש הרים בשלג שם אי אפשר לראות כלום הייתי כמו פרש בודד בכביש למחוג הדלק לא היה לאן לרדת עוד אפשר למות שם בלי שאיש ירגיש ראיתי בעיני רוחי כבר איך אני נתקע כשאז פתאום הפריעה תחנה לחלומי רציתי שתדעי שאין מקום לדאגה - 
 אני כותב ואלוהים יושב, 
אוחז בהגה במקומי אמא לפעמים הדרך מסרבת להיגמר אני יוצא עם שחר וחונה עם השקיעה אין עם מי לחלוק, אין עם מי לדבר בן-אדם יכול בקלות להשתגע אז אני קונה בדולר כוס קפה להירגע לוקח שאיפה מהניגון המקומי רציתי שתדעי שאין מקום לדאגה -
 אני כותב ואלוהים יושב, 
אוחז בהגה במקומי
21.
הבוקר הראשון החל דרוך ברגל שמאל הייתי בלי העדשות כשהתעקשת בפעמון ואז טרקתי בחוזקה את הכנף הימנית אהבת את זה, פייסת אותי לאט בדרך במונית הערב השני החל מתוק והסתיים עצוב שטפת אותי ממך ושיערך היה זהוב-רטוב יצאת בחליפת פלדה סגורת כפתור עד הגרון נועלת את ליבי מחוץ לצווארון בצהריי שלישי השמש השנייה לבשה שחור איבדתי את הקול, חיילות צחוקך נסוגו לאחור ירדתי לקנות כתף, חייגתי אל רופא הזמן הוא הסתבך במשולש עמוד הספר שסימנת הגיע לילה אחרון, החגורה ירדה נמוך מוחי עלה באש, אגודלייך דיממו אמרנו זו לזה לזו כשעלית על המטוס - תמצא איזו רוזה, תפגשי איזה עמוס אז היא שוכבת לידי, מקופלת כמו אוגר עורה חלק והיא עושה כל מה שאני אומר מחר היא תארוז, דמותה תקטן מאד על הרציף אני אסע יחף לסן-פרנסיסקו הקייצית
22.
כבר מתגעגע, לא עבר יום ברחובות פוסע מהר לשום מקום סך-הכל יודע שאסור לי לחכות בכל-זאת זה קורע את הלב לחתיכות לא יכולנו ככה עוד להסתובב להחזיק ידיים עד שמישהו עוזב סך-הכל יודע שזה טוב ושזה נכון בכל-זאת זה קורע את הלב לחתיכות אי-שם סופה נרדמת אי-שם חיוך חוזר אל הפנים אי-כאן רגע נשמט ויוצא מזה רגע מאושר והאור נושב עלי רגע מסוגל לספר את זה
23.
יותר מדי איפור, כמו גם זהבים מקווים להדרך-על בשדרת הכוכבים לחתור, לחתור, לצלוח, שיקח מה שיקח ולא תשמע כאן אף-אחד שמתנצל על כך אין מה לדבר על שלום, זה המצב עוד מאז הריב המכוער שלי ברחם עם עשו "יצר לב האדם” כתוב, "רע מנעוריו” החטא הוא מתטפטף על השפה עם החלב הילדה הכי יפה בגן זורקת הערה על הילדון הכי רעב עם המסגרת השבורה של משקפיו המרודים, של בדידותו המוזרה רץ מבית אביו אל בית אמו ועל שכמו שק של אשמה הנה איפשהו כאן החלה איזו מלחמה מתיישב לידי כוכבן, מזמין סלט קצוץ זוגות העיניים מתרכזים בו ככה שהוא נעוץ אנה יתהלך? אנה ירוץ? אנה יסתתר? המלצרית כתבה תסריט אולי 'זה משהו יסתדר אין מה לדבר על שלום, זה רק אנושי - 
 תמיד יקרוץ לאיזה אח אחד נזיד של עדשים יותר מדי רגליים על אותה אדמת טרשים יותר מדי עיניים על אותם מטר תשעים הילדה הכי יפה בגן זורקת הערה על הילדון הכי רעב עם המסגרת השבורה של משקפיו המרודים, של בדידותו המוזרה רץ מבית אביו אל בית אמו ועל שכמו שק של אשמה הנה איפשהו כאן החלה איזו מלחמה הילדה הכי יפה בגן זורקת הערה על הילדון הכי רעב עם המסגרת השבורה של משקפיו המרודים, של בדידותו המוזרה אימו נובחת על אביו על היעדרו, על ארנקם המרוקן הנה איזו מלחמה החלה איפשהו כאן
24.
אוי ואבוי, נראה שיש לי מה להפסיד שוקל - מי עלי ללבוש? מי עלי להגיד? ארוחת השבת בביתו של עֶשו הזכירה לי מה מחכה לי בסתיו מעבר לים האטלנטי בנמל תל-אביב יש 'זה דיבור שיהיה לי קשה לחזור שלא יהיה לי אוויר, שלא יהיה לי מקום וכן, יש סכנה כזו שהתן הממתין על מפתן בן-גוריון יילל כל הליל ולא יתן לי לישון גאה געגוע ליופיו של הדיבר הרביעי לריחות של הכרם, לשפת אבי היפואית אבל שמע אלוהים, הדעתנות.... צרות העיניים...הגאוותנות!
 המזג החם הלבנטי בנמל תל-אביב ויש איזה דיבור שיהיה לי קשה לחזור שלא יהיה לי אוויר, שלא יהיה לי מקום 
וכן, יש סכנה כזו שהתן הממתין על מפתן בן-גוריון 
 יילל כל הליל ולא יתן לי לישון
25.
בבית קפה 'שמפיין' בבוורלי הילס 'תיישבתי עם עצמי אחרי כמה ימים בהם לא הייתי לבד אף לא לרגע אחד הנשים כל-כך יפות שבא לכפות הגווים הרחבים דואגים להבהיר
 שאין לי כאן מה להציע לאף-אחד נזכר בשיר יפה שלמדנו בביה"ס - גם אני רוצה למצוא מקום ברוול גם אני רוצה אוושת צמרת מתנפנפת להתבדר בשדרת האפרסקים אבל 'סתובבתי לחפש איזה שורש בשכונה הוא הראה לי ת'סלון, ת'מטבח, ת'שכנה יפה עם מרפסת לרחוב ובלב העניינים "לקחתי" אמרתי לו, הוא חייך -
 "יש עוד כמה חתולים שבאים אחריך יבוא מישהו מכאן זה יתרון, ת'מבין..." 'ני מבין נזכר בשיר יפה שלמדנו בביה"ס - גם אני רוצה למצוא מקום ברוול גם אני רוצה אוושת צמרת מתנפנפת להתבדר בשדרת האפרסקים אבל בשולחן שלידי יושבת אחת נושבת עלי ומצפינה ת'מבט ואין לי משפט נקי לשלוף עליה עכשיו כי אני זנב לאריות בעיר הזאת וכל השועלוּת היהודייה שלי לא תעזור ניקח מכאן מה שייכנס לי בתיק הגב נזכר בשיר יפה שלמדנו בביה"ס - גם אני רוצה למצוא מקום ברוול גם אני רוצה אוושת צמרת מתנפנפת 
להתבדר בשדרת האפרסקים אבל
 גם אני חוזר אל האבק ואל האפר 
להיכרת עם ענפי האיצטרובל
26.
ער בלאס-וגאס והיא ישנה היה לנו לילה קשה בארץ הכתירו את ראש השנה כאן אצלנו סוגדים אל השד גבר, אשה והווילדרנס חוזרים לימי הביניים - לצוד, להגן, להבעיר את האש לבנות מקרשים את הבית ער בלאס-וגאס והיא התעוררה מדברת בטלפון עם
 גבר אחר, אולי אבא שלה אני דלוק כבר כמו כל העיר גבר, אשה והווילדנרס חוזרים לימי הביניים - אל שפת הנהר לדלות, לכבס לדאוג, להשלים את הבית ער בלאס-וגאס, היא רגע יצאה
 ולפתע אני מצליח לנשום אמש הוזמנו לסעוד עם הצאר הדבקתי אל חיכי את הלשון גבר, אשה והווילדרנס 
חוזרים לימי הביניים - לגרור אותה מהשיער עד שייכנס 
לה טוב טוב לראש מי בעל הבית
27.
בחמש מאות דולר ותעודת זהות בלאס-וגאס אתה יכול ללמוד משהו על המין הנשי שאולי לא כדאי שאגיד כאן יצאתי משם רעב ושיכור, מחשב מה יכולתי לקנות לי במקום כמו שלושה חודשים ברציפות אצל דורון בכרם הדרך נמשכת ואני משער - הצרידות של הלב שלי לא תישאר ומחר בהרי אריזונה הערוץ הענק יפער מצפון לריסיי, רכסים מלאי 
 דאגות שהבאתי איתי מאל.איי שפחדתי פתאום שאולי יש לי מה להפסיד מחשבה מצערת, מילכוד אווילי, הפוכים לכל מה שלימדני שבילי - (הרי) זה התנאי הראשון כדי להיות חופשי באמת! הדרך נמשכת ואני משער - הצרידות של הלב שלי לא תישאר ומחר בהרי אריזונה הערוץ הענק יפער השני - לשנות כל הזמן אווירה עד שגם השינוי הופך לשיגרה (עוד רחוב רביעי, עוד ילדת אבודה במרוצה) השלישי - למצוא משהו יציב לשמר, הרי החוק השני של ניוטון אומר - כוח שווה מסה כפול תאוצה 
 הדרך נמשכת ואני משער - הצרידות של הלב שלי לא תישאר ומחר בהרי אריזונה הערוץ הענק יפער ומחר בהרי אריזונה הראות הפשוטה תתבהר.
28.
הו אריזונה החמימה כמה חששתי ממך, למה? המדברים שלך זורמים מים העננים שלך נושקים לאדמה הכחול שלך כחול כחול כחול כחול אז למה חששתי ממך למה? איך מעבירים את התמונה שלנגד עיני למילים שבעד רוחי לשם שימור הזיכרון? אני בגן-עדן עלי אדמות, עדיין חי עדיין חי האמת, יותר מתמיד במסע הזה הארוך הו אריזונה החמימה כמה חששתי ממך, למה? הסלעים שלך אדומים כמו יין ההררים שלך משקיפים אל השקיעה השוטרים הרכובים על האופניים בין קוציה 
 של צמחיית הקקטוס הגאה והבריאה תראי מה זה, רק היכרנו ואיזה יופי אני נשמע רוצה להישאר בתוכך מאד מאד אני לא איש של מדבר, ממש לא אבל
 מה אני אגיד לך, דברי אותי, דברי איתי עוד ועוד ועוד! הו אריזונה החמימה כמה חששתי ממך, למה? ברחוב פורטת בחורה על גיטרה תינוק רעב בעגלה שלצידה כזה עוד לא ראיתי, איזה יופי, איזה עצב
 איזה יופי, כל יום משהו חדש אמא ברווזה ואחריה ברווזייה אבא בן אדם ואחריו ילדיו גם באגם הנחיתה של הברווז על המים, זו אומנות לשמה 
(והשחייה השקטה שלו, כמו על אבוב, גם) הו אריזונה החמימה כמה חששתי ממך, ממה? אני עושה אצלך אהבה עם השמש ומרץ כבר כאן למען השם! אצל ניו-יורק אחותך הרעה עכשיו קר! קר! קר! שמעתי עובר עליהם חורף קשה
29.
שרה סאנטיי מתפשטת מולי, חושפת סדרת חבלות - צהובות-עגולות וגדולות, סגולות-דקות-מקווקוות אני לא שואל, כבר לא רוצה או צריך לדעת הכל השאלה הנשארת פתוחה יפה פי כמה מאלף תשובות "אתה מנשק כמו תיכוניסט" אמרה, "מתלהב כאילו זו פעם ראשונה" "אוי את לא מבינה מאיפה באתי ילדה, כבר חציתי חצי ויבשת שלמה!” מחר היא תהיה דף בסיפור הדרכים שלי אני אהיה עמוד בסיפור שלה "אני כל-כך בודדה!” היא לחשה על כתפי שקיוותה מאד להינגס על מסילות הברזל הכסופות בשינייה, נפשי דהרה כמו קטר "פגוש אותי בעוד שעה בחדר שלך במלון הקונגרס" שעתיים ישבתי בלובי בתוך מסיבה לעשור המיותר "אתה מנשק כמו תיכוניסט" אמרה, "מתלהב כאילו זו פעם הראשונה" "אוי את לא מבינה מאיפה באתי ילדה, כבר חציתי חצי ויבשת שלמה!” מחר היא תהיה דף בסיפור הדרכים שלי 
 אני אהיה עמוד בסיפור שלה
30.
בכסא המגולגל הרוקדים חוגגים מעלי רודף אחריהם עם משק הכתפיים שלי עקבי האכילס של זו נרקדים עם גלגלי בארמן עזור לי לשכוח את מר גורלי הגרייהאונד לקח אותי לילה אחד לסיבוב הייתי גם ככה מראש שלושת רבעי מסובב הגרייהאונד לקח אותי לילה אחד לעירבוב הייתי גם ככה בראש שלושת רבעי מעורבב מזיז את הגבות - צ'ה צ'ה צ'ה! מעיף את העפעפיים - רוקו בלי לו! מקפיץ את האוזניים - זקרייה טרופ! הופך את הקרביים - רין דין דין! באמצע הרחבה פעם הייתי אומר לה "שמעי כבר חצי לשתיים ועוד לא שברו לי את הלב" עכשיו היא רומסת אותו בפינה לטרפז במעיל יש לו ברכיים ורודות ומבטא מתחלף הגרייהאונד לקח אותי לילה אחד לסיבוב הייתי גם ככה מראש שלושת רבעי מסובב הגרייהאונד לקח אותי לילה אחד לעירבוב הייתי גם ככה בראש שלושת רבעי מעורבב משיק את השפתיים - סמוצ' סוויפ אה!
 מגלגל את הצוואר - נעומי! תופף על השיניים - דקורני קלאנק! שוחה בתוך העור שלי - שששש...."
31.
אוי הלב הפתי והמגוחך חותר סירת דייגים שבורה אל חוף שקט פתאום אנחנו חבורת זרוקים מפח אל פח אנחנו זה ביורן ופגי דיי, פספרטו, אני וקאט בחדר הצדדי בקאוגירל הישן ביורן על המפוספסים, פגי על החלקים אבא שלו חצי שיכור וחצי מעושן הראש שלי מלא שרף, תלוי דומם על הקיר אדוות אכזבה מלוחה ושקטה מוטטה את מגדל החול הענק שבניתי מכריחה אותי להתחיל לחשוב לבנות אחרת - פחות לגובה ונוצץ, יותר לעומק ולרוחב בקרח או בעץ, או באבן או בקש אוי הלב הפתי והמגוחך יוצאים משם ומתחילים לצעוד ישר בטור קפוא, החתולות מייללות למצוא מהר עוד פח לי אין חשק אפילו להשיק עם פספרטו במגרש החנייה של הקאוגירל הישן מעבירים מיד אל יד במעגל מקטרת עננות אני עף עשרות שנות חושך משם לשם לשם זבובי מחשבות לכודים בקורי מוחי החנוט אוי הלב הפתי והמגוחך משחיל לקאט מאייה לכיס המכופתר יודע כבר שלא אראה יותר שוב אחר-כך 
 לא אותה לא את השמיים ולא את השטר ביורן שתוי ממשיך למלמל שטויות איבדתי אותו כבר לפני שעה בערך הוא חומק לשירותים ופגי דיי שולחת אלי לשון "אנחנו לא הרבה זמן יחד, אתה יודע...” מתחזרת אדוות אכזבה מלוחה ושקטה מוטטה את מגדל החול הענק שבניתי מכריחה אותי להתחיל לחשוב לבנות אחרת - פחות לגובה ונוצץ, יותר לעומק ולרוחב,
בקרח או בעץ, או באבן או בקש. אוי הלב הפתי והמגוחך רק יומיים כאן וכבר הוא לוקח אל עצמו - אינטריגות, כעסים, יחסים ארוכי טווח הבטחות והשלכות וחילופי האשמות אם יש ילדים בצד השני, אני מבקש שתקשיבו לי: לעולם אל תשבו ותחכו לאף-אחד, אתם שומעים? לעולם אל תשבו ותחכו לאף-אחד, אתם שומעים? לעולם אל תשבו ותחכו לאף-אחד, אתם שומעים? אוי הלב הפתי והמגוחך עוד לא למדתי שאסור אף-פעם לחכות? נתרגל את השיטה של הרמב"ם עד שתיצלח - לקצה השני עד אשר נתיישר, בכל הכוח עכשיו בעיר הקתולית והמטופשת הזו אני רוצה לתפוס את חיפושית הזבל הלבנה לקחת אותה מכאן אל החדר שלי הזול ולהיכנס איתה ישר אל הפרופורציות
32.
זהו, יותר טוב מזה כבר לא יהיה נולה האביבית קיבלה אותי בזרועות פתוחות אפורי שיער, אדומי צוואר, חקוקי צלב על החזה שחורים ולבנים מתערבבים יחד בבטנו של הרחוב שמחה גדולה עלתה על ליבי העייף אני אקח אחד מזה, אחד מזה ושניים כאלו שינוי זוויתי של שפתיי בתוך מבטי הזועף אלוהים עשה שככה ישאר כמה שיותר טוב לי כאן מאד ערב חג החרות בגטו, שלל איחולים וברכות לא רוצה להיות שם, לא חסרה לי כמעט הזהות האף המורם, הדחוף, הטחוב, העקום, החטטן עוד פחות רק כמה חברים טובים קרובים, קצת לבית וזהו שמחה גדולה עלתה על ליבי העייף אני אקח אחד מזה, אחד מזה ושניים כאלו שינוי זוויתי של קמטיי בתוך מבטי הנוזף אלוהים עשה שככה ישאר כמה שיותר טוב לי כאן מאד מחקתי חצי משפחה בלי סיבה מיוחדת באיזו סמטה חשוכה במוחי ודאי מסתתרת אחת מפתח כסוף שמישהו שמט בדרכו הדחופה אל הדלת שוכב שם עדיין חירש ואילם, ממתין חלוד להימצא שמחה גדולה עלתה על ליבי העייף אני אקח אחד מזה, אחד מזה ושניים כאלו שינוי זוויתי של עפעפיי בתוך מבטי המרחף אלוהים עשה שככה ישאר כמה שיותר טוב לי כאן מאד
33.
החקיין השתיין של זמר העבר קורא לי "יהודי מזדיין” אבא של מנדי שואל אותי "מה באמת? תגיד, זה נכון?” "אני לא זוכר" אמרתי, “נדמה לי אולי שאולי...שבעצם..שכן” בתו ואני מחליפים מבטים כל הערב, חום בכחול דת ותשוקה וזרות וזהות בירה תות-שדה בניו-אורלינס חושב על הבית, חולם כבר הרבה זמן לבנות אחד משלי ג'נין מתמסרת, טיפלה בי יפה כשנפצעתי, עשתה לי פרפר רופאה אדמונית משכונת הטרמיי, הצד העצוב של העיר לקחה אותי אמש לראות הופעה בחדר האוכל האפרפר בדרך לשם, בין כנופיות העשן, היא כרכה בגופה את זרועי דת ותשוקה וזרות וזהות בירה תות-שדה בניו-אורלינס חושב על הבית, חולם כבר הרבה 
 זמן לבנות אחד משלי חצי הגמר על מסך הענק, החקיין מכרכר מימין "עפתי מכאן" התעצבנתי חותם על מפית מספר בעיפרון בחצות היא התקשרה, כבר היתה לי ברירה - עלי להיפטר מג'נין "איפה אפשר להיפגש בלי שאביך ישסף לי את הגרון?” דת ותשוקה וזרות וזהות בירה תות-שדה בניו-אורלינס חושב על הבית, חולם כבר הרבה זמן לבנות אחד משלי
34.
קיי דאבליו שם צלי בתנור להתבשל בסוף השבוע אביגייל מונטגמרי בדירה השכנה, יושבת רואה חדשות הטורנדו זרק אותי אל חדר האורחים לתפוס מחסה מהרוח אבל טוב הוא עשה וכנראה שאשאר כאן כבר עד יום ראשון כל הבוקר במכנס קצר הוא מנסה להציל את הרהיטים "יום דפוק בחרת להגיע” הוא תולש את השטיח הרטוב אני שואל אותו מה הן ראשי התיבות של שמו הפרטי "קאנטרי אנד ווסטרן" הוא מחייך וחופר תעלה סביב לביתו הכבישים סגורים, אין יוצא ואין בא אבי מקשטת את הצלי בתפוזים מוזגת כוס קפה חזק מהמכונה מעלים זכרונות מימי התיפוף העליזים המשטרה בטלוויזיה מבקשת לא לצאת מהבתים עד למחר אין לאן לברוח מהגשם הכבד, הוא שוטף את כל הערוצים לי לא אכפת, מבחינתי להיפך, זה בשבילי תירוץ נהדר לבהות בנחל הזורם, ביער הירוק, בסנאים המטפסים על העצים הכבישים סגורים, אין יוצא ואין בא, 
אבי מקשטת את הצלי בתפוזים מוזגת כוס קפה חזק מהמכונה מעלים זכרונות מימי התיפוף העליזים
35.
איקס עושה את הדרך מאלבמה עם רופרט עד לטנסי כדי לפגוש אותי כבר קבעה איתי בפלורידה וקבעה איתי בג'ורג'ייה אם היא לא תגיע הפעם זהו, אני מוותר כשחיכיתי לה על הבאר ניגש אלי אחד החליף לי את הבירה כשגילה מה אני שותה אחר-כך הוא קרא לי משולשים בכף-היד - "היא לא תגיע" קבע, אני מקווה שהוא טועה כתוב לה "יהווה" בעברית על העורף ו"אללה" בערבית מעל האגן לרוחב הגב התחתון היה שם רגע אחד, השם ישמור, שהרגשתי שפל-רוח וכל-יכול בעת ובעונה ובאופנה אחת כלבלבית פגשתי אותה לפני איזה חודשיים בטקסס היא לבשה שמלה צהובה וגבס על יד ימין ההורים שלה לא מבינים אותה ואת אחותה ואת סבתא שלה שגידלה את שתיהן באמת רופרט חיכה באוטו, השארנו לו חריץ מושיט יד אם מבטיחים לו פיצוי טעים היא יצאה לבדוק מה איתו שוב, אני הבנתי 
 משהו חשוב בינתיים על היקום ועל החיים כתוב לה "יהווה" בעברית על העורף ו"אללה" בערבית מעל האגן לרוחב הגב התחתון היה שם רגע אחד, השם ישמור, שהרגשתי שפל-רוח וכל-יכול בעת ובעונה ובאופנה אחת כלבלבית כששכבנו על המיטה מתחת לזו של אביגייל דיברנו מוסיקה ועל העתיד שלנו הורוד "יש רק בעיה אחת..." אמרתי “אין שום בעיה" היא עצרה אותי "אין שום בעיה” חייכתי, "נכון, צודקת מאד" כתוב לה "יהווה" בעברית על העורף ו"אללה" בערבית מעל האגן לרוחב הגב התחתון היה שם רגע אחד, השם ישמור, שהרגשתי שפל-רוח וכל-יכול בעת ובעונה ובאופנה אחת כלבלבית היא החליטה שקוראים לי איזי, אני קורא לה איקס נוסעת צפונה כדי לקבור את סבתה נחמד שקוראים לי איזי, אני קורא לה איקס נוסע קדמה לסגור מעגל אצל סבתי
36.
מכאן ואילך זה הכל אל הדבשת למדבר העירוני של היום-יום המיואש ללילות שאזדחל אחר מרים המדוושת לבקרים שאדדה שיכור הביתה מבואש הנה טים חוטב העצים עם האצבע הכרותה יילד את שתי בנותיו בבית וחתך את השלייה הנה ברוך הגאה מקריא שירה בהוטל יוטה מסביר לי על גוואדלופה ועל המורשת שלה הנה בטסי פיליפס עם הריי-בן הלבנים שכותבת שירים קטנים על ישו ועל אהבה הנה אמנה העקשנית כסופת השיער הלבנונית זרקה איתי שטרות על חשפנית כבדת משקל מכאן ואילך זה הכל אל הדבשת למדבר העירוני של היום-יום המיואש ללילות שאזדחל אחר מרים המדוושת לבקרים שאדדה שיכור הביתה מבואש הנה אוסטין-לי העגלונית קצוצת השיער שעניתי לה "גן-עדן" כששאלה "לאן אתה?” הנה איימי המתוקה ובעלה השף באן-ארבור שניחשתי את גילה חמש שנים לרעתה הנה דיאנה אסירת התודה הברזילאית שבסוף ישנה במיטה שלידי עם ירמיה הנה ג'רלד אקליינד איל ההון הטקסני 
 רואה כדורסל כשאשתו מחכה לאונייה מכאן ואילך זה הכל אל הדבשת למדבר העירוני של היום-יום המיואש ללילות שאזדחל אחר מרים המדוושת לבקרים שאדדה שיכור הביתה מבואש הנה לורן מהשאטו שרציתי להאמין לה
 כשהבטיחה שתבוא ביום שלישי לפגוש אותי הנה בובי שמכר לי כרטיס לרנדי ניומן בלילה בו ויתרתי על חוויה מהסרטים הנה דרו המנתח לעתיד מלאפאייט 
 שפגשתי בניו-אורלינס שוב ובנאשוויל גם הנה ברדפורד ולין בני ה-60 ששידכתי לצאת לדייט אבל היא לא הופיעה לפגוש אותו מעולם מכאן ואילך זה הכל אל הדבשת למדבר העירוני של היום-יום המיואש ללילות שאזדחל אחר מרים המדוושת לבקרים שאדדה שיכור הביתה מבואש בתוך שדות הזרות נושרים פירות האורן לתוך סירת הלב הפתי והמגוחך מתוך שהעתיד כבר מושך לי במקטורן פתאום אני נזכר ששכחתי ששכחת

credits

released February 2, 2012

license

all rights reserved

tags

If you like אריק ברמן, you may also like: